<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ט'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
הסכינין לדעת ר"ת ור"ש צריך ליבון ולדעת רבותי' הצרפתי' הגדולים צריך ליבון והקטנים דיין בהגעלה ולדעת הרמב"ן אפי' הגדולים מותרין בהגעלה דאם איתא שנשתמש בהם ע"י האור מועט הוא ולא חששו לכך וכל סכין שיש בו ציורין צריך ליבון ונהגו בסכינין להגעילן אפי' בשל גוים.
המגעיל ע"פ קודם איסור החמץ מותר אפי' בכלי בנ"י אע"פ שאין במים ס' דנ"ט בר נ"ט ושרי במה שהוא התר ואפי' לכתחי' הכא מותר אע"פ שלגבי בב"ח אסור לכתחי' לגרום נ"ט בר נ"ט דהתם איכא למיחש דילמא אתי לאחלופי בכלים של איסור והכא גבי פסח דלפי שעה הוא ליכא למיחש. ובזמן איסורו של חמץ אסור להגעיל אפי' בס' שום כלי שאסור משום חמץ ואע"פ שאינו בנ"י כדברי ר"י שאומר שכל שאיסורו במשהו אין מתירין אותו נטל"ף ויש מתירין נטל"ף אפי' באיסור משהו כמו שיתבאר בשער הפסח.
כלים שמשתמשין בהם בחמין שהיו בהם סדקין או שיש עליהם חתיכות נוספות צריך להוציא משם כל החמץ או האיסור קודם הגעלה שממשות של איסור אינו נכשר בהגעלה הילכך אם הכלים הם של מתכת מניח גחלים ע"ג הסדקין כדי שישרף שם גוף האיסור ואם של עץ הם צריך להרחיב הסדק כדי שיוכל להוציא משם כל האיסור שבתוכו.
סדר הגעלה כך ימרק תחי' הכלים שרוצה להכשיר והכלי שמגעיל בו ג"כ צריך מריקה ושטיפה כדי למעט הגיעול ששם והמים שמגעיל בהם צריכין להיות רותחין הרבה וישהה לתוכן הכלי שמגעיל כדי שיפליט הגיעול שבו וזה תלוי באומדן הדעת שלא נתנו חכמים שיעור בזה ויוציא משם הכלי בעוד שהמים רותחין כדי שלא יבלע כאשר ינוחו המים ואחר שוטפו בצונן להעביר מעליו הוזהמא ואין מכניס כלים לתוך היורה אלא א' א' ויהיה שם אש שירתיח תחת היורה שלא ישובו המים רותחין מן הרתיחה ויסיר משום השמנונית הנפלט כדי שלא יבלע בכלים שמגעיל ועירוי דכלי ראשון אינו ככ"ר לדעת ר"ח וכ"כ הגאון ר"י והביא ראיה רשב"א לסברא זו מיורה דמר עוקבא דלא שרא למישרי עליה מים רותחין מכ"ר ועבד ליה גדפנא.
בכלי מתכות אמרי' חם מקצתו חם כולו לפי' אפי' לא נשתמש אלא במקצתו מכשיר את כולו וכלי נטהר לחצאין כל שאינו יכול להכשירו בבת א' כר"א שהיה מכניס להב הסכין באור וקתו היה מגעיל אחר כן. השפודין והאסכלות דשאר ימות השנה לפסח לא בעו ליבון דבהגעלה סגי להו לדעת אדונינו הראב"ד משום דהיתרא בלע וכי נעשה איסור ליתיה לאיסור בעיניה, ונהגו להחמיר וללבן כדעת הרמב"ן שאו' דלא אמרי' גבי חמץ התירא בלע אע"ג דגבי נותר התירו בהגעלה השפודין משום דקודם שבא לידי נותר בלע בשפוד לא אמרי' הכי בחמץ משום דשמנונית עליו מתחי' וע"ס שאחר שנבלע חמץ שמו כמו בתחילה אבל בשפוד של קדשים קודם שנבלע דיו הכשר כקדשים שמה ואחר הבליעה הוא דאקרי נותר והודו מן האחרונים לסברא זו. המחבת והאיסקריטין י"א דא"צ אלא הגעלה ויש מצריכין להם לבון ורשב"א מן המחמירים מפני שמשתמשין בהן ע"י האור מועט והויא כאסכלה ויש להקל בזה מפני שמקום תשמיש המחבת אינו רואה פני האור כמו שרואה השפוד ופוק חזי מה עמא דבר ולעניין הנבלייר כת' רשב"א שהוא ככלי מותר כמו שנתבאר בנתיב ח' מדרך ז' ונתן טעם לזה מפני שאין שטין אותו אלא בשמן.
כלי זכוכית אין בולעין לפי' אם נשתמש בהן איסור בחמין א"צ הכשר וכלי חרס שהתורה אמרה ישבר העידה עליו שלא תצא מידי דופיו לעו' ותנור שדרך להסיקו מבפנים אם הסיקו בפנים עד שנתלבן מותר וכלי' שדרך להסיקן מבחוץ לא יועיל בהן היסק ואפי' בפנים חוששין שמא לא יסיקם יפה מפני שהוא ירא שמא יבקע, החזירן לכבשן האש מותרין ואם הכלי ההוא לא בלע אלא איסור מדבריהם שאין לו עיקר בתורה כבשולי גוים מגעילין ג' פעמים ודיו והכשר הכלים יתבאר עוד בשער הפסח והוא שער א' מס' ירח למועדים בס"ד.
